אמא שלי אדריכלית, וכל החיים היא אמרה לי שהיא אוהבת את העבודה שלה, אבל היא לא הייתה עושה אותה בחינם.

כשהייתי בערך בת 6, נפל לי האסימון מה זה מוות, ומאז פחדתי ממנו פחד אימים. בתיכון כשהייתי משתכרת תמיד הייתי בוכה בטירוף, זה היה מביך רצח, ותמיד זה היה על זה שכולנו נמות בסוף ואיזה פחד ומה המשמעות של כל החיים האלה וכן הלאה…….

ואולי זה נשמע מוגזם, אבל במגמת תאטרון בפעם הראשונה הרגשתי שהמוות כבר לא כל כך מטריד אותי.

אולי אני גם סתם מדברת שטויות, ופשוט התבגרתי וזה השתלב.

בכל אופן, מאז המגמה לא יכולתי שלא להמשיך עם זה.

אני מחפשת לעבוד עם אנשים נחמדים, די סיימנו עם התקופה הזאת של הרוע, גם ככה קשה פה, עם אנשים סקרנים, שחוגגים את החיים ואת היצירה.

אמא שלי אומרת שאני יותר מידי אוהבת את העבודה שבחרתי ואיזה מן מקצוע זה אם עובדים בו כמעט בחינם. היא כנראה צודקת, אבל אם כבר בחינם אז לפחות שיהיה שווה את זה. קורות חיים עוד דברים שעשיתי