משהו עלי שאי אפשר לכתוב בקורות חיים:

נולדתי בלוד, בת יחידה לאבא יואב ואמא לילי, בגיל 4 עברנו לאשדוד, ואז אני ואמא עברנו לאילת. עיר בתצורה של תקרת זכוכית רותחת. התגייסתי בגיל ח״י שנים לחיל הרפואה, חובשת בגדוד הכשרה של שריון. השנים היפות בחיי שנתנו לי עצמאות ולימדו אותי חברות. מיד לאחר השחרור חיפוש מהיר בגוגל ״בתי ספר למשחק״ העלה לי אופציות של בית צבי או תלמה ילין, בית צבי צלצל לי מוכר. שם גם ראיתי את ההצגה הראשונה בחיי. התאהבתי בתאטרון וכעת חמש שנים אחרי אני סקרנית מאי פעם לגלות את המצלמה, לא כדוגמנית ולא כפנים סאחיות שמוכרות נייצ׳ר וואלי (מוזמנים לגגל, לא ממומן), אלא כשחקנית וחוקרת חיים בחברת מגלי אנוש כמוני. ״רגע מושלם״ זו יצירה של אוהד חיטמן שלמעשה מספקת מבחינתי תמהיל מושלם של הקשר הבין דורי בין סבתי ז״ל ואמי זצ״ל, לביני.

אני יודעת כי הלכתי לפסיכולוגית שתגלה לי את זה.

נפטפט אחרי, אבל רק קצת כי יום שישי יום קצר ויש לי שניצלים לטגן.

נתראה❣️ קורות חיים

עוד דברים שעשיתי